<h1>פירוש רבינו חננאל — קידושין</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] פיס' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. מנא לן מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמוהו כל שאתה מהנה ממנו הרי הוא כמוהו, ובשביעית עוד כת' יובל היא קודש תהיה לכם ודרשינן היא תהיה בהוייתה תהא, כיצד אחרון אחרון נתפש ופרי עצמו אסור, מכלל דכל התורה כולה המתהיה מן האיסור מותר. ואם תאמר ללמד מהן לכל התורה כולה הוו להו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין כאחד אין מלמדין, ואפילו למאן דאמ' שני כתובין הבאין כאחד מלמדין הכא מיעוטי כתיבי בעבוד' זרה כת' והיית חרם כמוהו לעול', ובשביעית כת' יובל היא היא אין מידי אחרינא לא.
<h2>דף י.</h2>
[קידושין נ"ז ע"ב] בשר בחלב, מדכתב שלש פעמ' לא תבשל גדי בחלב אמו אחד איסור אכילה ואחד איסור בישול ואחד איסור הנאה במשמע, ודלא כי האי תנא דאמ' מותר בהנאה.
<h2>דף י:</h2>
[קידושין נ"ז ע"ב] פיס' בפטר חמור אוקימנה לאחר עריפה אסורה בהנאה לדברי הכל ואפילו לר' שמע', דתניא פטר חמור אסור בהנאה דברי ר' יהודה ר' שמע' אומ' מותר בהנאה.
<h2>דף יא.</h2>
[קידושין נ"ח ע"א] פיס' בתרומות במעשרות ובמתנות הרי זה מקודשת ואפילו ישראל. ואוקימ' בישר' שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן, ומתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמו וזכה בהן אבי אמו מחייו והורישם לבן בתו ישראל.
<h2>דף כו:</h2>
[קידושין ו' ע"ב] אמר רבא הילך מנה על מנת שתחזירהו לי במכר לא קנה באשה אינה מקודשת בפדיון הבן אין בנו פדוי בתרומה קיים מצות נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות, שהרואה אומ' זו התרומה שכירתו היא. ודחאה רב אשי דהוא בתרא ואמ' בכולהי קנו בר מאשה דאף על גב דאמ' רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה הכא באשה לא אמרינן הכי גזירה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין, אמ' ליה הונא בר רב נחמיה לרב אשי הכי אמרינן משמיה דרבא כותיך.
<h2>דף כט.</h2>
[קידושין נ"ח ע"ב] המקדש במי חטאת ובאפר חטאת הרי זו מקודשת ואפילו ישר'. ורמינן עלה הא דתנן בבכורות [בפרק] עד כמה ישר' חייבין ליטפל וכול' [כ"ט ע"א], הנוטל שכר לדון דיניו בטילין, להעיד עדותו בטילה, להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, כלומ' אין בהן הנאה. ופירק אביי מתני' בשכר הבאה ומילוי דממון הוא, ודבכורות בשכר הזאה וקידוש.
<h2>דף מ.</h2>
[קידושין כ"ה ע"א] סבי דניזית זינא, פיר' עיר ששמה ניזינא וקרובה לסורא היא, לא אתון לפרקיה דרב חסדא, אמר ליה לרב המנונא זיל אצנעינהו, פיר' לך געור ופגע בהם. בעו מיניה עבד שסירסו רבו בבצים מהו כול', אמרו ליה מה שמך אמר להו המנונא, אמרו לו, חוס ושלום לא ביזוהו המנונא שמיא וכי הדגים חמים הם קרים הם קרנונא ראוי לומר. הא דתנן במסכת נגעין פרק ו' [מ"ז] עשרים וארבע(ים)[ה] ראשי אברין שבאדם כולן אין מטמאין משום מחיה, ואילו הן ראשי אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים ראשי החוטם ראש הגויה ראשי דדים שבאשה, ר' יהודה אומר אף של איש. ותנא ואוקימנא סירוס דבצים, אבל סירוס דגיד לא מיתוקמא דהתנן ראש הגויה. בן עזאי אומ' אף הלשון דאמ' מומין שבגלוי. ואקשינן וכי ר' חולק ואומ' כי הלשון אינו גלוי, ורמינהי הרי שהיה מזה ונתזה הזאה על פיו ר' אומר היזה, מאי לאו על לשונו, והנה הלשון גלוי הוא. ודחינן לא הא דתני על פיו נתזה הזאה על שפתיו היא דשפתו הוא גלוי, ואצטריך מהו דתימא זמנין דחלים שפתותיה, פיר' פעמים [שקופץ] את פיו ונמצאו שפתותיו דבוקות ואינן נראות הייתה אומר אינן גלוי קא משמ' לן. והתניא נתזה הזאה על לשונו רבי אומר היזה, ועוד תניא בבכורות לגבי מומין [מ' ע"א] ושניטל רוב הלשון ר' אומר רוב המדבר שבלשון. ואקימנה לר' סירוס דבצים גלוי הוא, ואמאי לא קתאני הא דבן עזאי ברישא, כול' פשיטא היא.
<h2>דף מה.</h2>
[קידושין כ"ה ע"א] היתה לו אצבע יתירה וחתכה יוצא לחירות. אמ' רב חסדא והוא שנספרת זו האצבע על גב היד, פי' בסדר האצבעות.
<h2>דף מט.</h2>
[קידושין נ"ט ע"א] פיס' וכן האומ' לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני, לא בא אחר וקדשה בתוך ל' יום, לאחר ל' יום רב ושמואל אמרי גמרו קידושיו והיא מקודשת לו כיון דבתורת קידושין יהבינהו לה אף על פי שנתאכלו המעות מקודש', דהני מעות לאו למלוה דאמו ולא לפקדון דמו. לא בא אחר וקדשה וחזרה בה ואמרה איני רוצה בהני קידושין, ר' יוחנן אמ' חוזרת אתי דיבור ומבטל דיבור, ריש לקיש אמ' אינה חוזרת לא אתי דיבור ומבטיל דיבור. ומותיב ר' יוחנן תנן הרשה את בני ביתו לתרום תרומתו תרומה, ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומ', הא אתי דיבור דביטול מבטל דיבור דקדם. [אמ' ליה ריש לקיש] לעולם אתי דיבור מבטל דיבור [דידיה, ונתינת מעות ליד אשה] מעשה הוה ולא אתי דיבור מבטל מעשה. תוב אותיביה השולח גט לאשתו והגיע בשליח כול'. ופריק ריש לקיש התם נמי כיון דלא מטא גיטא ליד האשה לאו מעשה הוא אלא דיבור גרידתא הוא ואתי דיבור מבטל דיבור. ומותיב ריש לקיש לר' יוחנן הא דתנן במסכת כלים פרק כ"ה [מ"ט] כל הכלים יורדין לידי טומאתן במחשבה ואין עולין מידי טומאתן אלא בשינוי מעשה, [פירוש] שיש לו עור וחשב בדעתו לעשות קטובליא אף על פי שלא נעשה בו כלום מעשה הרי הוא ככלי ומקבל טומ', ואם חשב עוד להחזירו כמו שהיה עור אינו מבטל תורת כלי מעליו עד שיעשה בו מעשה, אמאי תיתי מחשבה תבטל מחשבה. ופריק ר' יוחנן שאני מחשבה להוריד טומאה דכמעשה דאמי, כדרב פפא דאמ' כתי' כי יתן וקרינן כי יותן כיצד יותן דומיא דיתן מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה, הנה כיון דניחא ליה אף על גב דלא נתן [כמי] שנתן ועשה מעשה דאמי.
<h2>דף מט:</h2>
[קידושין כ"ט ע"ב] תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו, ר' יהודה אומר בנו קודם. ואוקימנא בשאין לו אלא ה' סלעים דברי הכל מצוה דגופיה עדיף ממצות בנו, כי פליגי היכי דאיכא ה' סלעין בני חורין וחמש סלעין משועבדין, רבנן סברי מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא, הילכך מצוה דגופיה עדיף. ור' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא הילכך בבני חרי פריק לבריה, ואתי כהן טריף למשעבדי על פדיונו. ועיקר חלוק לר' יהודה ורבנן בבכורות פרק יש בכור לנחלה [מ"ט ע"א] בהלכה הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו, ר' יהודה אומר בנו קודמו. תנו רבנן לפדות בנו ולעלות לרגל פדיון בנו קודם, ר' יהודה אומר עליית הרגל קודמת שהרגל מצוה עוברת ופדיון הבן אינה עוברת שתוכל לפדותו אחר היום, ורבנן כת' וכל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם. תנו רבנן מנין שאם היו לו חמשה בנים פטרי רחמים מחמש נשים שחייב לפדות את כולם, שנ' וכל בכור בניך תפדה.
[קידושין ח' ע"א] אמ' רב יוסף מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף נקנה עבד עברי ואינו נקנה בתבואה וכלים, ואסיקנא הני תבואה וכלים אית בהו שוה ממון אלא כיון דלא קיצי לא מיחשבי ככסף הכי נמי הני שירי. ודחינן לה הכי קאמ' בתורת כסף הוא נקנה, פיר' כשם שתורת כסף במכירה בשווה שאין הכסף נעשה חליפין אלא דמים כך קניית העבד עברי אינו נקנה אלא בדמים ולא בתורת תבואה וכלים דעבדי חליפין. ואקשינן הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לרב נחמן דאמ' פירי לא עבדי חליפין מאי איכא למימר. אלא לעולם בדמים וכגון דלית בהו ובהני תבואה וכלים שוה פרוטה וכסף לא צריך דודאי כיון דלית ביה שוה פרוטה לא קאני כי איצטריך תבואה וכלים מהו דתימא כיון דמקרבי הנאתיהו לפי שעה יאכל התבואה מיד והכלים ישתמש בהן מיד אף על גב דלא שוו גמר ומקני נפשיה ולא דמי לכסף קא משמע לן. ועוד אמ' מיהא האומ' עגל זה לפדיון בני טלית זו לפדיון בני לא אמ' כלום אבל אם אמ' עגלה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זו בחמש סלעים בפדיון בני בנו פדוי כול' שמע מינה דבעינן שומא. ודחינן לעולם דלא שוו חמש סלעים וכי אתא לאשמועינן כגון דקבלה כהן עילויה בחמש סלעים והא איצטריך לאשמועינן אף על גב דלא שווה חמש סלעי' כיון דקבליה עליה כהן בחמש סלעים בנו פדוי דנתינה מעליא קרינא ביה וכמעשה דרב כהנא, דרב כהנא שקל סודרא בחמש סלעין לפדיון הבן ואף על גב דלא הוה שווה אמ' לדידי שוה לי חמש סלעים דאנא גברא רבה ומיבעי לי סודרא ולא אמרן אלא גברא רבה כגון רב כהנא דמיבעי ליה סודרא אבל כולי עלמא לא כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא דשוה עשרה בתרי עשר משום דלא איפשר ליה בדלא מיכסי סודרא.
<h2>דף נ.</h2>
[קידושין י"ב ע"א] מתני'. בית הלל אומ' בפרוטה ובשוה פרוטה. סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהוא, ונדחו דבריו ואוקימנה כמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי. ותניא שש מעה כסף דינר מעה שתי פונדיונות, נמצאו י"ב פונדיון בדינר פונדיון שני איסרין נמצאו כ"ד איסרין בדינר איסר שני מסמסין נמצאו מ"ח מסמס בדינר, מסמס שני קונטרקין נמצאו צ"ו קנטרנק בדינר, קונטרנק שתי פרוטות נמצאו קצ"ב פרוט' בדינר ובסלע ד' דינר', על זה החשבון כשתחשוב על כל דינר קצ"ב פרוטות נמצאו תשס"ח פרוטות בסלע נמצאו בשתי סלעין על זה החשבון אלף תקל"ו פרוטות. ועל זה החשבון אמ' ליה ההוא סבא לרב יוסף אנא תנינא לה והכי תנינא לה צא וחשב כמה פרוטות בשתי סלעים קרוב לאלפים. ואקשינ' והא אלפא תקל"ו הוו, ופרקינן כיון דיתירי מפלגא דאלפא תניינא קרוב לאלפים קרו להו.
<h2>דף נ:</h2>
[קידושין י"א ע"ב] ואקשינן והרי טענה דכתב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים וגומ' ותנן הטענה שתי כסף ופרקינן התם משום דכת' כסף או כלים הקיש כסף לכלים מה כלים מיעוט כלים שנים אף כסף שנים. והרי מעשר שני דכתיב ונתת בכסף וצרת הכסף ותנן הפורט סלע ממעות מעשר שני וכול' ופריק' משום דכת' בכסף ריבה בכל שהוא. והרי הקדש דכת' ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו ואמ' שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחול. ופריקנ' התם נמי יליף כסף כסף ממעשר שני מה מעשר שני בכל דהוא אף הכא נמי הכי.
[קידושין י"א ע"ב] הרי קידושי אשה פשוטה היא. ותריצנה אלא אי איתמר הכי איתמר אמ' רב יהודה אמ' רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה כסף צורי וכן כל כסף קצוב של דבריהם כסף מדינה. פיר' סלע צורי ארבעה דינרין וסלע מדינה פלגו דזוזא והוא חצי משקל דינר. ריש לקיש אמ' טעמא דבית שמאי כדחזקיה דאמ' אמ' קרא והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה ואליבא דמאן דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין נתנו אי אמרת בשלמא דיהב לה דינר הינו דמגרעת עד פרוטה אלא אי אמרת פרוטה מפרוטה מאי מגרעא.
